האם גם לך יש ילד שהוא טוב מדי?

שיחה עם אמא על הילד שלה:
"זה נהדר שהוא כזה ילד טוב ומאמי כזה.
אבל אין ספק שאני מרגישה
שלפעמים הוא שותק מדי
ובולע…ולא מגיב בחזרה
וכל מה שמבקשים הוא עושה..

עכשיו אנשים בטח אומרים:
סתמי, חמסה עליו
בטח, נכון,
למרות שאני בטוחה שגם הוא היה רוצה
להחזיר כשמציקים לו
או כשמרביצים לו…
ולענות כשלועגים לו." 

האם זו בעיה? האם יש מקום לדאגה?

אז ככה, ילד שמוותר בקביעות 
על התורות שלו במשחקים
לטובת ילדים אחרים,

ילד שבארוחת ערב,
מתנדב תמיד להביא דברים מהמטבח,

ילד שלא מבקש לעצמו דברים, 
שמסכים לכל דבר שאומרים לו,

ילד שאין לו התלהבות,
רצונות או תשוקות משלו,

ילד שמבליג, שסופג עלבונות,
שותק הרבה ולא מתלונן…

כן,  י ש   ב ע י ה !!!

כי בעצם אין דבר כזה טוב מדי…
יש ילדים שמוותרים, סופגים, 
נותנים מהמקום הלא נכון,
מתוך הבנה מוטעית של אירועים,
של מושגים מסוימים,
זו פרשנות מעוותת שבאה מתוך פחדים,
מתוך רצון לשמור על השקט בבית,
מתוך הצורך להיות שייך,
להיות אהוב ועוד ועוד.

כל הבעיה היא בפרשנות שלו! 

איך שהוא מפרש את המושגים
'טוב', 'רוע', 'אהבה', 'בגרות'…
הוא בטוח שכך הוא יאהבו אותו.
הוא חושב שלרצות זה להיות ילד טוב,
הוא מאמין שכך הוא מראה את הבגרות שלו.

איך בכלל ילד מגיע לפרשנות כזו?

מינקות הילד לומד קודי התנהגות,
שפת דיבור, מחשבה
על ידי חיקוי ותגובות של הסביבה שלו.

הוא קולט די מהר שכדי להיות
שייך, מקובל, אהוב…
הוא צריך לוותר, להבליג, לספוג.

והוא גם מקבל חיזוק
ועידוד להתנהגות הזו,
נשיקה, ליטוף, מילה טובה.

בגן או בבית ספר,
הוא בודק אם התיאוריה שלו עובדת,
הוא יוזם מצבים כדי לרצות את הסביבה,
מוותר, מרצה, עומד אחרון בתור
ולרוב, זה מצליח לו באמת.

בשלב הזה,
הוא עדיין לא רואה השלכות
כי כולם מחזקים אותו,
בעיקר כשהמבוגרים משתמשים בטוב לבו.

והתוצאות הן שהוא
מוותר על הצרכים שלו,
מפחית את השובבות, הסקרנות, השמחה, היצרים שלו…

מצמצם את הבקשות שלו עד למינימום,
לא מפתח טעם מועדף,
או רצון לבגד מסוים,
והכל תמיד בסדר.

די מהר הוא מאבד את האיזון
בין 'טוב לב' לבין ריצוי מתמיד של אחרים.
לא רואה את הגבול בין להיות מנוצל על טוב לבו
לבין לעשות משהו למען מישהו.

זה כבר לא רק פה ושם, 
וזה כבר לא כזה כיף,
זה הפך לו להרגל,
כמעט באוטומט שלו,

וזה הרגל שהפך לאופי,
וזה האופי שקובע את עתידו, את גורלו.

ואז אומרים עליו שהוא תמיד היה כזה טוב,
שהוא אפילו נולד כזה.  

אז מה עושים עם זה עכשיו?

1. מבחינים בין ילד טוב לבין ילד טוב מדי.
   האם זה לפעמים? האם הוא יוזם מקרים?
   האם השקט שלו מאופק ולא טבעי?

1. בודקים ומזהים מאיזה מקום זה בא?
   מהצורך שלו להיות אהוב?
   האם זה בא מתוך פחד להיות דחוי? 
   או אולי מתוך רצון להיות שייך,

1. לדבר על המושג 'טוב לב'
   אם הוא ממש צעיר (גיל 4-8) 
   אפשר דרך סיפור או שיר
   מתי זה טוב, מתי זה מוגזם,
   מתי הוא פוגע במישהו…

4. חשוב ביותר!
   לספר את הסיפור כדרך אגב 
   בלי קשר לאירוע או חוויה שעבר.
   לא לקשר בין הסיפור לבין
   ההתנהגות שלו.
   הילדים יודעים לעשות את הקשר לעצמם.

1. עם המתבגר אפשר לדבר 
   דרך אירועים בחדשות או סרטונים.
   ממש לא דרך החוויות שלו.
   כשמדברים על ניצול של טוב לב,
   אפשר ביחד לחשוב
   איך ניתן לעשות אחרת, 
   לדבר על מתי הטוב הזה הוא מוגזם…

1. במקביל לחזק את הדימוי העצמי שלו,
   יש לשקף לו את הדברים הטובים
   שהוא עושה בלי לנצל את טוב ליבו.
   ואותו.
2. לפתח את הרצון האמתי שלו,
   לשאול אותו על דברים שהוא אוהב,
   שאם היה יכול לבחור,
   איזה מקצוע היה בוחר?
   איזו צורה הוא הכי אוהב,
3. לחזק את האישיות שלו,
   כמו: אם היה מורה, איזה חוקים היו לו,
   על מה הוא לא יוותר בחיים,
   או אם היה מלך של אי,
   מהם החוקים שהיה משליט?

אלה שאלות שגורמות לו לפתח רצונות,
מתחיל לזהות צרכים,
מתחיל לגבש עמדות, טעם אישי,
לומד לבחור מתוך אפשרויות…

תודה שקראתם עד כאן,
תאמצו גישה אחרת כלפי ילדים מדהימים אלה.
ואני כאן לעזור, להקשיב,
ואם צריך לתת עצה.

רק על זה מגיע לכם מתנה ממני!
קבלו בלחיצה כאן את 'מדריך להוריי המתבגרים'

ותזכרו שכשמדובר בחינוך, אין מצב תקוע,
תמיד, תמיד אפשר לתקן ולשפר!

בהצלחה
רותי ריטה דונין –
מאמנת אישית של מתבגרים
ומנחה הורים להורות עם השראה
054-4382368