גיחה קצרה לתוך ראש המתבגר (חלק 1)

בטוחה שגם אתם תגיבו אחרת אחרי
שתעשו גיחה קצרה בראשו של המתבגר שלכם…

איך אני יודעת?
כי בקליניקה המתבגרים מרגישים
בנוח לספר מה ואיך הם חושבים,
למה הם חושבים כך, 
אך בעיקר למה הם מתכוונים.

קבלו כמה תובנות וטיפים מעשיים ליישום כבר היום.

אז למה הם מתכוונים כשהם אומרים…

  1. 'לא!'

כמעט תמיד ה'לא' יבוא מתוך אוטומט.
לא שהוא באמת חשב והתעמק בבקשה
או בשאלה שלכם. (סוג של 'דובי לא לא')
לפעמים ה'לא' הוא באמת לא, הניחו לי.
אבל זה כבר דורש בדיקה אחרת.

מה ואיך עונים לו?

  • הנטייה בדרך כלל היא להגיב אוטומטית. לא כדאי, לא יעיל!
  • עצרו! נשמו נשימה אחת או שתיים. ו…
  • תשאלו אותו 'למה אתה מתכוון?'
  • שאלו כמה שיותר שאלות לפני שאתם מגיבים.
  • הוא יסביר לכם למה הוא מתכוון (אולי במילה או שתיים)
  • זה יכול להיות כל כך שונה ממה שחשבתם.
  • אולי זה יהיה 'לא עכשיו'
  • הלא שלו יכול להיות 'לא מתאים לי' או 'לא נוח לי' וכו'.
  • בזמן שהוא עונה הוא יוצא מהאוטומט שלו
  • לכם זו הזדמנות גם לצאת מהאוטומט שלכם
    ומאפשר לכם לענות לו בהתאם.

מה קרה כאן?

  • לא פעלתם מתוך אוטומט, שזה מצוין!
  • בדקתם למה באמת הוא מתכוון
  • הוא קיבל תשומת לב אמיתית
  • הוצאתם אותו מהתגובה האוטומטית שלו – שזה סופר מצוין!

  1. 'לא יודע'

גם כאן 'ירייה' אוטומטית ולכן לא כדאי להתרגש יותר מדי.
ה'לא יודע' ,לרוב אומר 'אני שומר על ראש קטן',
'אני מחכה לעזרה כמו שהרגלתם אותי',
'אני לא כזה חכם',
'תנו לי לחשוב על זה',
'לא בא לי להיכנס לזה'…
זה לא באמת שהוא לא יודע
אלא משתמש במנגנון הגנה הטוב ביותר שהוא מכיר – מקטין ראש.

איך מגיבים לו?

  • מוציאים אותו מהאוטומט בשאלה: 'מה אתה כן יודע?'
  • טון רגוע ולא ביקורתי יוציא אתכם מהאוטומט שלכם.
  • כשהוא עונה תקשיבו היטב כמה הוא כבר כן יודע.


דוגמא להמחשה
:

תשאלו: 'איך היה במבחן?'
'לא יודע'.
'מה אתה יודע בוודאות?'
'היה מבחן' (מתחכם).
'אז היית נוכח במבחן', 'ענית על כל השאלות?'
'לא יודע'.
'את השאלה הראשונה עשית?'
'כן, אני חושב שכן.'
וכך הלאה. תשאלו עם רגישות ועם אמפתיה.

יצרתם כאן כמה דברים מדהימים:

  • עזרתם לו לצאת מהאוטומט שלו בתשובות שלו אליכם.
  • אתם מנהלים שיחה אתו על איך היה במבחן.
  • הוא משתף פעולה כי הוא לא מרגיש איום או ביקורת.
  • אתם מתאמנים על הפחתת שיפוטיות וביקורת

  1. 'לא יכול'

זו גם תגובה אוטומטית,
שבבסיס שלה האמונה שהוא באמת לא יכול.
מהילדות כשאמרו לו שהוא קטן מדי, לא יכול, לא יודע.
לרוב זו תשובה מהתת מודע שהוא באמת מאמין בה.
'ההוראה שלכם מסובכת ולא ברורה  לי'.
'אני מפחד לנסות, כבר נכשלתי מלא פעמים'.
'לא רוצה עוד פעם להרגיש כישלון, לא רוצה שיצחקו עלי'.
'מפחד מהביקורת שלכם אז אפילו לא מנסה'.
'אני מעדיף לא לעשות כלום מלעשות טעויות'.

מה תעשו ואיך תגיבו?

  • תאמינו לו שהוא מאמין שהוא לא יכול. (זה לא שהוא באמת לא יכול)
  • תזדהו עם הילד שלכם ואל תתווכחו אתו שהוא כן יכול.
  • אל 'תוכיחו' לו שהוא יכול.
  • תשאלו באהבה ובאמפתיה: מה אתה כן יכול?
  • דוגמא: אני לא יכול להחליף את הנורה.

אתם: אוקי… בוא נראה מה אתה כן יכול.
האם אתה יכול לנתק את החשמל המרכזי?
האם אתה יכול לעלות על כיסא?
אני אחזיק את הכיסא, האם אתה יכול לסובב את הנורה? וכן הלאה.

מה נוצר כאן?

  • גרמתם לו להרגיש שאתם מאמין בו
  • יצרתם אצלו גירוי נוסף
  • התמקדתם במה הוא כן יכול ולא במה הוא יכול
  • אפשרתם לו לטעות – שזה ממש חשוב בגיל הזה

זהו זה!

אני מאמינה שתפקיד ההורים השתנה עם השנים,
היום, הורות חכמה היא מקור השראה לילדים ומתבגרים. 
במקום להתווכח עם הילד שלכם
על כל פעולה שאתם רוצים שהוא יעשה,
יש דרכים חכמות לגרום לו לעשות את זה מרצונו החופשי.

לאות הוקרה ותודה אליכם שאתם מתעניינים בתכנים שלי,
אני שמחה להעניק לכם במתנה את המדריך להוריי המתבגרים
להורדת המדריך לחצו כאן
לפי תגובות של הורים, הוא ממש יעיל ומעשי.

לקריאת המאמר חלק 2 – לחץ כאן

זכרו, כשמדובר בחינוך, תמיד, תמיד יש אפשרות לתקן!

רותי-ריטה דונין – מאמנת אישית של מתבגרים
הורות עם השראה שמביאה מתבגרים לעשייה מתוך שמחה
054-4382368