ברגע שהפכתם להיות הורים – קפצתם ישר למים עמוקים,

הרבה פעמים מים עמוקים, קרים וסוערים…

לכל הדעות הורות זו משימת חיים!

כמאמנת אישית של מתבגרים, אני רואה דברים

שלא רואים אותם כשנמצאים בעין הסערה…

אז, קבלו 4 נקודות התייחסות שכדאי להפנים לפני שהן הופכות לטעויות:

  1. עזרה זה לא לחנך – כשאתם עוזרים לילד

(עושים בשבילו או אומרים לו מה ואיך לעשות)

לא באמת גרמתם לו ללמוד משהו…

אבל העברתם לו שני מסרים סמויים.

אחד, אתה לא יכול, אני אעשה בשבילך.

שתיים, אתה לא יודע, אז אגיד לך איך.

(כי זאת הסיבה שאתה עוזר לו).

ברור לי לחלוטין שאתם רוצים לטובתו,

ברור לי שזה בא מתוך אהבה,

שאתם רוצים להקל עליו, שזה לא מפריע לכם…)

אבל רק שתדעו…

באותו רגע יצרתם לו אמונה כלשהי במוחו

זרע קטן נטמן של 'אני באמת לא יודע'.

איך עושים אחרת?                               

אפשר לשאול אותו איך הוא הולך לעשות זאת

אך אל תתקנו אותו ואל תביעו את דעתכם.

(נכון, זה לא תמיד הדרך הטובה ביותר, אבל זו הדרך שלו!)

אם לא באמת תנו לו ללמוד מהטעות הזו!

זה יהיה זרע מעולה לחיזוק אישיותו.

עשה ולא עבד… מעולה! חיזוק ליוזמה, לעשייה, להחלטה.

מה אפשר ללמוד לפעם הבאה?

איך אפשר היה לעשות אחרת ?

בלי שיפוט / בלי ביקורת / בלי 'אמרתי לך'…

  1. מחמאה לא באמת מחזקת – כשאתם מחמיאים למתבגר,

על פי רוב הוא לא מאמין להן.

המחמאה לא תמיד יוצאת אמיתית,

לפעמים היא אינטרסנטית כדי להשיג משהו ממנו,

לפעמים היא  באה עם מילות תנאי…

(כשאתה רוצה אתה יכול להיות הכי טוב בכיתה)

והרבה פעמים היא אוטומטית, מתוך הרגל…

הם לא קונים את זה לחלוטין, ממש לא! עובדה,

הם ממשיכים להסתובב עם חוסר בטחון,

עם דעות שליליות על עצמם,

למרות שהם באמת חכמים, יפים, טובים…

איך כן יעבוד?

או כל הזמן חברותי… הם יודעים זאת ולכן

משהו בתוכם נלחץ כשהם רואים שאתם חושבים שהם תמיד … כל הזמן…

אין הכי יפה, הכי חכם… (מלחיץ עוד יותר).

לפזר כמה חיזוקים לאורך היום ולא להשתמש בהם יותר מדי (שלא יישחקו).

אתם משקפים לו מה הוא עשה / אמר, כי הם לא יודעים מתי הם עושים דברים טובים…

באמת! החיזוק חייב להיות קשור לפעולה שעשה.

משהו אמיתי, ישיר. 'עשית את זה ממש טוב'.

קצר! מפורט! ומלא הוקרה! וזה עושה פלאים אצל המתבגרים!!!

  1. למילים שלכם באמת יש כוח והשפעה – מילה שנאמרת פעם אחת

אין לה כוח ואין לה השפעה…

מילה שהילד שומע שוב ושוב, משפיעה עליו מאוד

ויוצרת תבנית חשיבה מסוימת.

המילים שלכם יוצרות את האמונות שלו,

בונות את הדימוי העצמי שלו,

יוצרות את החוויות של חייו                         

ומשפיעות חזק מאוד על עתידו.

כן, למילים שלכם יש כוח חזק מאוד.

הוא מאמין לכם כי אין להם סמכות אחרת, גם בגיל ההתבגרות.

אז מה עושים?

לכל מילה כשאתם פונים אל המתבגר.

('שמור על הסדר', במקום 'אל תעשה בלגן')

הורידו את המילים… אבל, אם, כשאת… כל אלה

מבטלים את החיזוק שנתתם רגע לפני כן.

דוגמא: כשאת רוצה את יודעת להשקיע (זה לא חיזוק)

זה בלבד ימנע כל כך הרבה טעויות מאוחר יותר.

תזכרו תמיד שבכל רגע נתון, כל חיזוק שלכם באמת משפיע,

בונה מחדש את הדימוי העצמי שלו… מחזק את הביטחון שלו…

וזה רק במילים שלכם. כמה הרבה כוח יש לכם בחייו, תשתמשו בו!

  1. פעולות שצריך להעלים מהריש כמה פעולות

שהורים עושים במשך היום,

בלי כוונה כמובן. מתוך לחץ או דאגה,

מתוך הרגל או באוטומט

ולא שמים לב שהפעולות האלה משפיעות

חזק על הילדים. לפעמים הן עושות

נזקים  גדולים וגורמות להרבה עימותים בבית.

הוראות יוצרות אצל הילד כזו התנגדות שמתוך אגו – הוא לא עושה, מתפרץ, או עושה דווקא.

הוא יודע להתנתק ולא באמת קשוב. הן באמת לא נותנות תוצאות מהירות!

כל ביקורת יש בה משהו מתנשא, קר,שופט…

כל ביקורת כזו גורמת להרס קטן של דימוי עצמי לילד / למתבגר.

קשה לשאת, זה זלזול של הורים.

למרות שההורים בטוחים שהם הכי מכבדים אותו

זה מה שמתבגר  אמר באחת האימונים שלנו..

'אבא שלי לא צועק, אבל יש לו מבט מתנשא כזה שאומר… אתה אפס!

וכן, אני מרגיש אפס לידו.'

שימו עוד מחשבה קטנה על איך אתם פונים / מדברים / מבקשים…

אז מה במקום?

תמיד יש מקום ל'בבקשה' קטן, ל'אשמח ש…'.

בהתחלה לא תראו את התוצאות הצפויות כי הוא יחשוב שאתם משחקים אותה…

אבל תהיו נחושים שבוע ימים בכל מצב, ואז תראו פתאום שינוי בגישה שלו,

תראו פתאום שגם הוא מבקש ככה… תראו שזה הרבה יותר קל ממה שחושבים.

וזה אפשרי וזה מרפא את כל הנפשות בבית.

ישמע מה יש לכם להגיד.

וחשוב ביותר לשים לו את הגבולות שהוא זקוק להם,

לכן בהסבר שלכם אתם צריכים לסמוך על האינטליגנציה שלו.

הוא קולט כבר בפעם הראשונה, עושה הקשרים.

אז דברו  חד! קצר! מאוד ממוקד! בהיר! ברור! ופעם אחת!

אפשר לשאול אותו מה הוא הבין…

כדי למנוע אי הבנות (רק בהתחלה כי הוא לא רגיל לגישה הזו).

זה עובד הרבה יותר מהר ממה שנדמה לכם.

רק התמדה, עקביות, נחישות!

(זה מה שהוא רגיל לשמוע) תנו לו משוב!

משוב זה שיקוף של מה שקורה.

אף פעם לא בציניות, או בכעס (כי אז זו ביקורת)

דוגמא לשיקוף: ראיתי שסדרת את החדר,

הבגדים בכביסה, סדרת את המדפים, המיטה מתוחה יפה,

יש עוד ספרים על הרצפה, השטיח דורש טיפול… זה שיקוף!

בדיוק מה שאתה רואה… בלי רגשות ובלי כעסים.

תנסו את זה בבית!

כשמתרגלים לתת משוב, פתאום הביקורת נשמעת

כל כך פוגעת ומעליבה ולא לעניין…

ורגישים לכל ניואנסים הקטנים שלכם.

דברו אליהם כמו שהייתם רוצים שידברו

אליכם כשהייתם קטנים.

הם הכי רוצים את ההכרה וההוקרה שלכם…            

תנו להם אותן ובכמויות גדולות.

זה לא אומר שאתם צריכים להסכים,

זה רק אומר שאתם מכבדים אותו כאדם.

תנו כבוד לרגשות (גם אם אין הצדקה לבכי שלו)

תנו כבוד לדברים שלו (גם אם הן שטויות בעיניכם)

תנו כבוד למרחב שלו (הוא צריך את הפרטיות הזו)

תנו כבוד לתלונות שלו (גם אם הן לא לעניין)

אל תוותרו על עמדתכם! רק תאפשרו לו להביע את עמדתו גם.

לסיכום: אין ספק שיישום כמה מן הטיפים הללו יעשה שינוי מהפכני המשפחה שלכם.

תאפשרו לו לעשות טעויות (במקום לעזור לו), חזקו אותו נקודתית במקום לפזר הרבה מחמאות.

הורידו כמה הרגלים קשים והכניסו בקשות (במקום דרישות ), הסבר קצר וממוקד (במקום חפירות).

משוב (במקום בקורת), וכבוד ואפשור (במקום זלזול).

בהצלחה בתפקיד חייכם – הורות!

אשמח לשמוע תגובות על איך זה עובד במשפחה שלכם.

וכמובן אני כאן לרשותכם… רק קראו בשמי!

רותי דונין –

מאמנת אישית של מתבגרים, 054-4382368

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *